כמה מעליות צריכות להיות בבניין?

תקנות התכנון והבנייה קובעות כי בניין גבוה הוא כזה שבו הפרשי הגובה בין מפלס הכניסה לבין הקומה הגבוהה ביותר המיועדת לאכלוס עולה על 13 מטר. לפי התקנות, בבניין רב קומות מעל 27 מטר צריכה להיות גישה לשתי מעליות. יחד עם זאת, יש גם בניינים נמוכים יותר בהם יש צורך במתקני הרמה ייעודיים. מתקנים מן הסוג הזה הם הדרך היחידה לאפשר תנועה לגובה והרמה בטיחותית.

מידות התא של מתקני הרמה צריכות להיות לכל הפחות 80X120 ס"מ. לצורך השוואה, גודל מתקנים המיועדים ל-6 נוסעים הוא 1.3 מ"ר, אך ניתן לקבל לפי התקן היתר לבניית מתקן של עד 1.17 מ"ר. בנוסף, לפי תקנות התכנון והבנייה קיימות דרישות תכן ספציפיות לתכנון של המתקנים:
• נסיעה נעימה ועצירות נוחות
• זמן נסיעה נטו שלא יעלה על 25 שניות בממוצע
• זמן המתנה שלא יעלה על 25 שניות בממוצע במבנים ציבוריים, או 40-50 שניות במבני מגורים
• מיקום מרכזי ומרחקי הליכה קצרים
• חיסכון בשטח הרצפה
• התאמה לשעות שיא באכלוס הבניין
• תכנון עודף מסלול באיזור העליון והתחתון
• פעולה רצופה גם בעת הפסקת חשמל

הדרישות המופיעות לעיל מספקות את התשתית עבור התקן במבנים גבוהים. בבניין גבוה צריכות מידותיה של מעלית אחת לפחות לאפשר הובלה של מעל שישה אנשים. מעבר לכך, בכל דירה, משרד או אולם בבניין רב קומות אמורה להיות גישה בכל קומה לשתי מעליות לפחות. אספקת החשמל להנעת המתקנים צריכה להיות מופרדת ממנגנון החשמל של הבניין ובבניין רב קומות יש להגדיר מתקן אחד בתור "אלונקה".

כל מבנה ציבורי שנבנה בישראל חייב לכלול אמצעים שיאפשרו גישה לנכים. מכך ניתן להסיק את המחויבות של קבלנים כלפי בעלי מוגבלויות ונכים, גם בהיבט של הוספת מתקני הרמה. יחד עם זאת, החוק אינו חל על מבני מגורים פרטיים. במבנים אלו יש צורך בהתייעצות עם אנשי מקצוע לגבי התקנה והוספה של מעליות בגודל הנכון. מתקנים מן הסוג הזה משפרים את איכות החיים של קשישים, נכים ובעלי מוגבלויות והם גם יכולים להעלות את ערך הדירות והנכסים.

נגישות עבור בעלי מוגבלויות תלויה בגודל מתקני ההרמה ובהתאמה שלהם לכסאות גלגלים. המטרה העיקרית של תכנון בנייה נגיש היא לאפשר למגוון רחב ככל האפשר של משתמשי כסאות גלגלים להגיע למבנה, לעבור בין הדירות ולשמור על בטיחות. הכפתורים צריכים להיות נמוכים, אין לחצוץ במכשול ועל הדלת של מתקני ההרמה לעמוד בתקן הרוחב.