התקנת דוד שמש בבניין משותף

פתרון חימום מים אמור להיות חלק בלתי נפרד מכל דירה בישראל. הבעיה היא שבחלק מהדירות הפתרון הקיים לא מספיק טוב, או שלחילופין הוא אינו חוסך באנרגיה. בנוסף, הרבה קבלנים של דירות חדשות בבניינים משותפים מעדיפים לוותר על דוד שמש לטובת דוד חשמל וכך פוגעים בדיירים.

ביצוע שינויים ברכוש המשותף של בניין משותף מחייב על פי החוק את הסכמת הדיירים. כך לדוגמא, עד שנת 1987 לא ניתן היה להתקין דוד ללא הסכמת כל בעלי הדירות בבניין. הסיבה היא הגג המשותף והעובדה שמדובר על רכוש שדורש את ההסכמה של בעלי הדירות, גם אם הגג לא נמצא בפועל ממש מעל הדירה שלהם.

לאחר העדכון בחוק המקרקעין התווספה תקנה שקובעת שאפשר לפגוע בזכויות בעלי הדירות, כל עוד הגג המשותף מספיק להתקנת דודי שמש במספר זהה לכמות הדירות. כמו כן, החוק מאפשר לבעלי דירות להתקין את הדוד במקום סביר על הגג וגם אם שאר בעלי הדירות לא הסכימו לכך בהינתן התנאים הבאים:

בניגוד לדירה פרטית, יש צורך בקבלת היתר להתקנת דוד לפי חוק התכנון והבנייה. ההיתר ניתן על ידי העירייה או הרשות המקומית אבל הוא נדרש כאמור רק במידה ואין הסכמה של בעלי הדירות על התקנת הדוד.

אסור להתקין את הדוד במקום אשר משמש את בעלי הדירות למטרה כלשהי כפי שהוסכם עליה בתקנון הבית המשותף. אפשר לבדוק מראש האם קיימת הגבלה מן הסוג הזה, ורק לאחר מכן להזמין אנשי מקצוע כדי לבצע את ההתקנה על הגג.

חל איסור על התקנת אביזרים, מתקנים וצינורות בדרך כלשהי שפוגעת בחזות הבית. כאן השיקול הוא מניעת מצב שבו התקנת הדוד מורידה את ערך הנכס עבור דיירים שלא מסכימים להתקין אותו.

על חלק מהתקנות אפשר להתגבר על ידי היכרות עם לשון החוק. ראשית, במקרים שבהם אין מספיק מקום על הגג ניתן להצטייד בהיתר להתקנה לפי חוק התכנון והבנייה. שנית, אפשר לפנות למפקח על המקרקעין ולקבל ממנו אישור התקנה ספציפי. האישור ניתן לאחר שהמפקח בוחן את נסיבות העניין ולוקח בחשבון את גודל הגג, כמות הדוודים שאותם הוא יכול להכיל והמגבלות הטכניות.

בעלי דירות שנקלעים למחלוקת יכולים לפנות למפקח על רישום מקרקעין. זו הסמכות היחידה לטפל בבעיה ולהמליץ על פתרונות.